<h1>חדושי רבינו קרשקש וידאל תלמיד הרא"ה — כתובות</h1>
<h2>דף כ:</h2>
[כתובות צ"ח ע"ב] אי אמרת בשלמא מוסיף על דבריו הוי, מ"ה בעל הבית מעל. אלא אי אמרת מעביר על דבריו הוי בעל הבית אמאי מעל. ואי קשיא לך ואמאי לא קשיא ליה נמי שליח אמאי מעל, דהא פועלים העבירו על דעתו. ותירץ רבי' נ"ר דבשלמא בעל הבית בלחוד הוא דקשיא ליה, משום דמעילתו תליא בדיבוריה דשליח, שהוא אמר לשליח שיאמ' להם שיטלו אחת אחת, והוא צוה אותם ליטול שתים שתים, וכיון שכן בדבוריה מיד עוקר שליחותיה של בעל הבית, שהרי כלל לא נעשה שליחותו. אבל מעילה דשליח תליא בנטילת פועלים, וכיון שכן מיד כשנטלו פועלים שתים מעל שליח, שהרי עשו בזה שליחותו, וכשנטלו השלישית דבר אחר הוא שעשו מדעתם ולפי' מעלו אף הם, ובשנטלום בזו אחר זו הא בבת אחת ודאי מעבירים על דבריו הוו, ומשום דאפש' לאוקומה בהכי ופשט' דמילת' הכי הויא לא אקשי ליה משליח (אבל) [אלא] מבעל הבית, רבי' נ"ר.
<h2>דף כא:</h2>
[כתובות צ"ח ע"ב] איבעיא להו (אמרו להו) אמ' ליה זיל זבין לי ליתכא. כלומ' מכור לתך משדותי, והוא הלך ומכר מהם כור אחד. ואיבעיא לן אם מוסיף על דבריו הוא, או מעביר על דבריו הוא. ואסיקנא דמוסיף על דבריו הוא וליתכא מיהא קני.
[כתובות צ"ט ע"א] אי אמרת בשלמא מוסיף על דבריו הוי, מ"ה בעל הבית מעל. פי' לאו דוקא מוסיף, אלא לומ' שאינו מעביר על דבריו, אבל הכא לא שייך לישנא דמוסיף אלא אידי דנקטיה לעיל נקטיה הכא.
[כתובות צ"ט ע"א] אלא אי אמרת מעביר על דבריו הוי בעל הבית אמאי מעל. וא"ת הכא היכי אמרי' דמעביר על דבריו הוי, דהא אנן לא אמרינן הכי אלא היכא דליתא לההוא טעמ'... לא. ואיכ' למידק דההוא טעמ' לאו דוקא הוא, דה"ה היכא דאיכא טעמ' אחרינא, והכא הא איכא טעמ' אחרינא דעדיף מיניה דיכול למימר חלוק גדול ויפה הייתי מבקש, וזה ודאי קפידא הוא. ופרק' הכא במאי עסקי' דאיתיא ליה שוה (שני) [שש] בשלש. כלומ' לעולם אימ' לך דבזבין לי כורא וזבין ליה ליתכא מעביר על דבריו הוי, אבל הכא טעמא דלא חשביה ליה מעביר על דבריו, משום דהכא שליחותו עשה לגמרי שהוא רצה שיביא לו חלוק שיהא שוה דינר זהב והוא הביאו לו.
[כתובות צ"ט ע"א] אי הכי שליח אמאי מעל, נ"ל דה"פ אי אמרת בשלמ' דאיתי ליה שוה ג' בג' וכדקס"ד מעקרא בעל הבית מעל אחלוק, משום דשליח הוי מוסיף על דבריו ושליח [מעל] אטלית, אלא אי אמרת דבאיתי ליה שוה שש בשלש עסקי', שליח אמאי מעל, דאחלוק לא מעל שהרי לא העביר על דבריו כלל, ואטלית אמאי מעל שהרי הוא צוה לו שיוציא כל הדינר ובשליחותו הוציאו, אלא שעשאו טובה שהביא לו בו חלוק וטלית. ומהדרי' דאפ"ה מעל אטלית, דכיון שהוא לא צוה לקנות לו אלא חלוק, כשקנה טלית מדעתו בהא ודאי לא עשה שליחותו ומ"ה מעל כנ"ל.
[כתובות צ"ט ע"א] דיקא נמי דקתני מודה ר' יהודה בקטנית [שהקטנית] בסלע וקטנית בפרוטה. פרש"י ז"ל, דיקא נמי [דרע] דקאמ' ר' יהודה רע בדמים קאמ', ובדאיתי ליה שוה שש בשלש דאי (הש') [ס"ד] חלוק רע ממש קאמ' שאינו שוה אלא ג', ודכותה גבי קטנית דאמ' ליה הבא לי בסלע פולים והביא לו בחצי סלע שוה חצי סלע, ובחצי סלע אחר הביא מין אחר, אמאי מעל בעל הבית, לומ' ליה לשוה סלע הייתי צריך פולין, אבל ודאי בדאיתי' שוה שש בג' הוא, (ובסלוק) [ובחלוק] הוא דאיתיה להאי טעמא, דאי איתי ליה בשית הוה שוה תריסר, אבל לא בקטנית וכדמסיים ואזיל באתרא כנא כנא בפרוטה. והקשה עליו רבי' נ"ר דלפי פי' ליכא למוכח מינה דבאיתיה שוה שש בג' היא דאפי' תימ' דרישא בדאיתיה ליה שוה ג' בג' וסופא נמי בהני, שפיר איכא לאפרושי ביניהו דאפש' דאע"ג דפליג ר' יהודה ארישא, הינו משום דחלוק גדול היה מבקש ואיהו הביא לו חלוק קטן, ואי אפשר לו השת' להוסיף עליו, אבל בקטנית דאפשר להוסיף עליו אפשר דבהא מודה ר' יהודה, לפי' פירש הוא נ"ר דהא דמשמ' ליה הכי הוא, משום דנקט בהודאתו של ר' יהודה קטנית ואם איתא דמתני' שוה שלש בשלש הוא ובהא הוא דפליג ר' יהודה אבל בשוה שש בשלש מודה, אמאי נקט קטנית ליפלוג בחלוק גופיה ולימ' הכי ומודה ר' יהודה בחלוק דאי איתי' ליה שוה שש בשלש, ועוד דמנקט בטעמיה מפני שהקטני' בסלע וקטנית בפרוטה, משמע דבחלוק דפליג משום ריעותא דדמי' הוא דפליג ולא משום ריעות' דחלוק גופיה. וזה נכון רבי' נ"ר.
[כתובות צ"ט ע"ב] ולענין בעיין לא איפשיטא בהדיא בגמ', ואפ"ה כתב הרב אלפסי ז"ל דסוגיין דמעביר על דבריו הוי. ונראה דמשמע ליה משום דבגמ' מוקמי להא דנתן לו דינר של זהב בשהביא לו שוה שש בשלש. הא איתי ליה שוה שלש בשלש בעל הבית לא מעל דמעביר על דעתו הוי. והא לאו ראיה היא כלל דאפשר דאע"ג דגבי חלוק הוי מעביר על דבריו, בעלמ' לא הוי דבחלוק לא עשה שליחותו כלל שהוא רצה חלוק גדול, ואיהו הביא לו חלוק קטן ומ"ה בעל הבית לא מעל, אבל בזבין לי כורא וזבין ליה ליתכא אכתי אימ' לך דמוסיף על דבריו הוי ומהני, שהרי עשה מקצת שליחותו. והכא כי אתי' ליה בגמרין מעיקרא, הינו משום דאי הכא בחלוק אמרי' דמוסיף על דבריו, כ"ש בזבין לי כורא. אבל אי אמרי' בחלוק דמעביר על דבריו, אפשר דבעלמא לא אמרינן הכי ומטעמ' דפריש'. ומ"מ אפי' תימא דבעיין לא איפשיט', הדין כך הוא שהרי קרקע בחזקת בעליה עומדת ומספק לא תוציאנה מרשותו והמכר בטל כאילו תימ' דמעביר על דבריו הוי כך כת' הרמב"ן ז"ל. אבל רבי' ז"ל כתב דשפיר איכא למוכח משמעתין דמעביר על (מדותיו) [דבריו] הוי, דכיון דאוקימ' לה לההיא בדאייתי שוה שש בשלש דוקא דמוסיף על דבריו הוי, והינו טעמ' דבעל הבית מעל, אבל היכא דאיתי ליה שוה שלש בשלש לא מעל, מ"מ נהי דלת"ק ליכא למוכח מינה בעלמ' מאי קסבר אי מעביר על דבריו הוי או לא מטעמ' דכתי' לעיל. מ"מ ר' יהודה ודאי אית ליה בעלמ' דמעביר על דבריו הוי, דאי בדאיתי ליה שוה שש בשלש קאמ', כ"ש בזבין ליה כורא, דהא ת"ק דאית ליה באייתי שוה שש בשלש דמוסיף על דבריו הוי אפשר דאית ליה בעלמ' דמעביר על דבריו הוי, ומ"ה הוא דמוקמי' לה הכי, ר' יהודה דאית ליה הכא דמעביר כ"ש בעלמ' דאית ליה דמעביר על דבריו הוי, וכיון דר' יהודה אית ליה הכי בהדיא מסתמ' ודאי לית לן לשוויי פלוגתא בהא ביניהו בכדי, וכיון שכן אף רבנן אפש' דס"ל הכי, דע"כ לא פליגי אלא הכא בחלוק דרבנן סברי דמוסיף על דבריו הוי, ור' יהודה סבר דמעביר. אבל בעלמא כיון דאית ליה לר' יהודה דמעביר על דבריו הוי, ה"ה לרבנן כיון דלא אשכחן להו פלוגתא בהדיא בהכי, וזה נכון רבי' נ"ר.
